מינרלים הם החומרים הטבעיים שמרכיבים סלעים.
זאוליט הוא סוג של אבן טבעית (מינרל) שיש לה מבנה מיוחד. אם היינו מסתכל על האבן הזו במיקרוסקופ מאוד חזק, היינו רואים שהיא בנויה כמו רשת של כלובים זעירים (כמו כוורת).
אבן זו נוצרת במפגש של אפר געשי עם מים במשך מיליוני שנים.
היא בעלת מבנה מיוחד שמאפשר לזאוליט לפעול כמו ספוג או מגנט – הוא לוכד רעלים, מתכות כבדות, ואפילו מולקולות של אמוניה, ומחליף את אלה במינרלים מועילים או משחרר מחוץ למערכת שבה הוא נמצא (למשל הגוף).
מבנה הזאוליט מורכב בעיקר משני חומרים בתור ה״שלד״:
- אלומיניום (אינו משתחרר, אחראי על יצירת מטען חשמלי שלילי במבנה, שמאפשר לו למשוך ולהחזיק אטומים בעלי מטען חשמלי חיובי, כגון מתכות כבדות)
- סיליקון (תורם ליציבות המבנה ויוצר מסגרת חזקה סביב החללים הפנימיים)
שני החומרים האלה מתחברים לחמצן ויוצרים מבנה גבישי, כלומר מבנה מסודר שחוזר על עצמו, בדומה לקוביות לגו שמחוברות יחד בצורה קבועה.
מעבר לשלד (המבנה הקבוע והבלתי מתפרק של האבן), בתוך הכלובים הזעירים ״מבקרים״ מינרלים כמו נתרן, סידן, וכו׳.
המבנה המיוחד הזה הופך את הזאוליט לשימושי במיוחד, כי הוא יכול:
לסנן חומרים מזיקים: בדומה למסננת במטבח, הזאוליט חוסם פיזית חלקיקים שגדולים מדי בשביל לעבור (למשל חול).
לספוג חומרים מזיקים: זהו תהליך של משיכה (בדומה למגנט). החומר נמשך אל הזאוליט (למשל מולקולות של ריח או רעלים מסוימים).
להחליף חלקיקים: בתוך מבנה הזאוליט יש יונים (חלקיקים עם מטען חשמלי) כמו סידן, נתרן ואשלגן. היונים האלה יכולים להתחלף עם חלקיקים אחרים מהסביבה.
למשל, כשיש חלקיק מזיק של מתכת רעילה במים, הזאוליט יכול "לשחרר" חלקיק לא מזיק שלו (נגיד נתרן) ובמקומו "לתפוס" את החלקיק המזיק.
זה כמו משחק החלפות – הזאוליט מחליף חלקיקים "טובים" שלו בחלקיקים "רעים" מהסביבה, וכך מנקה אותה.
דמיינו שלזאוליט יש "כדורים טובים" (כמו נתרן וסידן) שהוא מחזיק. כשמגיע "כדור רע" (כמו מתכת רעילה) מהמים, הזאוליט עושה עסקה:
- הוא נותן "כדור טוב" שלו
- ובמקום לוקח את ה"כדור הרע" מהמים
כך:
הזאוליט "אוסף" את כל הכדורים הרעים בתוכו, והמים נהיים נקיים יותר (כי הוצאנו מהם את ״הכדורים הרעים").
זו הסיבה שמשתמשים בו לטיהור מים, סינון אוויר, ואפילו כתוסף מזון.
שימושים לאורך ההיסטוריה
הזאוליט שימש את בני שבט המאיה במרכז אמריקה במשך אלפי שנים בטיהור מים.
הרומאים הקדמונים השתמשו בו לסינון מים.
בסין העתיקה, נעשה בו שימוש ברפואה הסינית המסורתית.
בשנת 1756, חוקר מינרלים שוודי זיהה רשמית את הזאוליט כקבוצה חדשה של מינרלים. הוא שם לב שחימום מהיר של המינרל גורם לו לזוז במקום ולהתנועע. לכן יצר את השם מחיבור המילים היווניות zeo (לרתוח) ו-lite (אבן), כלומר ״אבן רותחת״.
בשנת 1986, לאחר אסון צ'רנוביל (התפוצצות הכור הגרעיני באוקראינה), הזאוליט שימש להסרת רדיואקטיביות ולטיהור הסביבה לאחר התאונה הגרעינית החמורה ביותר בהיסטוריה.
בשנת 2011, לאחר אסון פוקושימה (רעידת האדמה והצונאמי שפגעו בכור הגרעיני ביפן), הזאוליט היה חיוני בטיפול בזיהום הרדיואקטיבי ובניקוי הסביבה.
